מ' אשת טיפול במקצועה, הגיעה לפגישות לאחר מספר סבבים שלא צלחו וחשה כי המצב של חוסר הוודאות, ושל ההנחיות הסותרות מקשה עליה מבחינה נפשית להמשיך בטיפולי הפוריות.
היא הייתה רגע לפני שאיבה ולא ידעה מתי תהיה החזרה (אז ההנחיות הרפואיות עוד היו מבולבלות ולא לגמרי היה ברור מה הדין מבחינת מטופלות פריון)
במפגשים היא הסבירה כי מרגישה את הלחץ הגובר ואת החרדה בעקבות הקורונה.
במהלך המפגשים נתנו מקום לרגעים האלה, לרגעי החרדה, לאי הוודאות, לחששות. באמצעות כלים השלכתיים הצלחנו לזהות ולדייק היכן הלחץ נמצא בגוף, מה התחושות הפיזיות ומה המחשבות שבאות יחד איתו, למדנו טכניקות של הרגעה ושחרור של עיגון מקום בטוח בגוף .
דיברנו את החרדה ואפשרנו באמצעות עבודה על אמונות לשחרר אותה.
בעקבות המפגשים, גילתה מ' שהכלי של כתיבה אינטואטיבית מאוד משחרר ונכון עבורה וכך הצליחה ליצור תהליך של כתיבה שתיעדה את המחשבות, תחושות ורגשות שעברו אליה. היא שיתפה כי הכלי הזה איפשר לה גם באופן יומיומי להיות אקטיבית ולהצליח לווסת את רגשותיה באמצעות הכתיבה.
ואכן כתיבה היא כלי נפלא לשחרר, לפרוק ולתת מקום ומרחב פיזי למחשבות ולתחושות. יש בעצם ביטוי ממשי למה שעובר- כלומר באמצעות הכתיבה יש תהליך של עיבוד ממקום יותר שמור מהפנים אל החוץ.
