הורות לאחר טיפולים
את א' פגשתי שבנה הבכור היה בן 10 חודשים. היא סיפרה שבמשך שנתיים ארוכות של טיפולי פוריות, היא היתה מרוכזת אך ורק בהריון, "הייתי במין מצב הישרדותי כזה" כל החיים שלי סבבו את הליכים רפואים, בדיקות ואכזבות והופ לסבב הבא, אף פעם לא באמת עצרתי להרגיש איפה אני בתוך התהליך הזה.
ואז כעבור שנתיים של טיפולים הגיע הבן הבכור ולא היה מאושר ממני בעולם- הרגשתי שזכיתי בפרס הכי גדול שיכולתי לזכות". במהלך המפגשים היא מספרת עד כמה כל עולמה סובב את הילד, שהוא גם בן ונכד בכור לשני הצדדים במשפחה, שמחה גדולה, אושר גדול אך יחד עם זאת הי פתאום מבינה כי למרות שהיא רוצה כל כולה להשקיע בילד, שעון החול הולך ואוזל, הרופא שלי כבר סיפר לה כי השנה הראשונה לאחר הלידה נחשבת לשנה פורייה יותר ובשל גילה היחסית מבוגר הומלץ לה להתחיל בטיפולי פוריות כבנה הבכור יהיה לקראת גיל שנה.
א' מבינה כי אם היא רוצה להביא ילד נוסף, אח או אחות למשפחה היא תצטרך להתחיל ממש בקרוב סבב נוסף של טיפולים.
לא פעם היא מסבירה בדמעות כי היא לא מסוגלת לעבור את הגיהנום הזה שוב, בטח שיש עוד ילד בתמונה, פורטת את כל הקשיים הטכניים מביאה את הקונפלקיט שבין הרצון להרחיב את המשפחה ובין הקושי שלה לעבור את כל זה שוב.
"את מתארת לעצמך איך אני אהיה כשסבב ייכשל, אני לא אצליח לקום מהמיטה… ובטח שלא לטפל בתינוק." זה גם לא הוגן כלפי הילד ממשיכה ,מה הוא אשם?
במהלך המפגשים הטיפולים אנחנו נותנות מקום לשני הקולות – לשתי הדמויות
לדמות הכל כך רוצה להרחיב את המשפחה, הכל כך נהנית מהאימהות ולדמות השנייה שלא מוכנה לעבור את זה שוב.
א' מגלה ששתי הדמויות יכולות להתקיים במקביל וחשוב לתת להם מקום ולא להיות בשיפוטיות כלפיהן כי יש להן תפקיד בחיים של א'. במהלך הזמן א' מעמיקה את העבודה על הדמות השנייה ומגלה כי לא רק הקשיים הטכניים עומדים בפנייה, לראשונה היא מעזה לחשוף את התחושות ואת הדרך המורכבת שחוותה במהלך הטיפולים.
לאחר שהבאנו את הדבר למודעות, אנחנו מגלות מה יכול לעזור ולסייע לא' להתחיל בטיפולים כשהפעם היא בסטטוס משפחתי אחר- אמא.
