איך לשרוד את החגים בתקופת הטיפולים?
החגים, הארוחות המשפחתיות, אני זוכרת שאלה היו רגעים לא פשוטים עבורי בתקופת הטיפולים. שכן כל חג הוא בעצם תזכורת לזמן שחלף, כמו נותן מעין מראה מאוד מדויקת ומשקפת למתרחש- לזמן שעובר, למחשבות, לחלומות ש"עד ראש השנה כבר אצליח להיקלט להריון", והנה הזמן חולף, עוד חג ועוד אחד ועדיין בציפייה להריון. תמונה נוספת- "אצל האחרים"- נדמה שכולם סביבנו בהריון או חובקים ילד או שניים בשעה שאנחנו עוד במאבקים. על כל אלה מתווספות ברכות החג, השאלות החטטניות, הערות חסרות הטקאט (שברור לי שאין כוונה לפגוע) אך לפעמים משאירים אותך לא פעם ללא אוויר.
אז מה עושים? איך מתמודדים עם החגים? שכן בסופו של דבר לרובנו יש רצון להתחדש, לברך, לאחל לעצמנו שתהיה שנה טובה ושונה. לפני הכל, נבין ונסכים שאין לנו אפשרות לשנות את הסיטואציה. אנשים ימשיכו לשאול שאלות, ימשיכו להסתקרן ולנסות להבין או לנחש האם זה הצליח.
לעיתים, בגלל התמודדות הרגשית בטיפולי הפוריות, בכל פעם שנשאלת שאלה, זה קצת כמו "כפתור" שנלחץ וגורם לנו להגיב בעוצמה וברגישות רבה. כל מבט, כל סקירה קטנה- האם יש או אין בטן? כל שאלה בעניין או אפילו איחולי ברכה קצת לוחצים על "הכפתור". לפעמים בלי כוונה, אבל "הכפתור" נלחץ ואנחנו מגיבות בעוצמה רגשית. לפני הכל, נהיה במודעות- שיש לנו כפתור "שמפעיל" אותנו, ובאירועים מסוג זה הוא נלחץ. אנחנו צריכות לעזור לעצמנו לגרום לשחרור שלו (של ה"כפתור", אתן עדיין איתי במטאפורה, נכון?) או לפחות לנסות שלא יילחץ בעוצמה רבה מידי.
"ההכנה היא הכל, נוח לא התחיל לבנות את התיבה כשהתחיל המבול" אמר וורן באפט והוא כנראה ידע על מה הוא דיבר…כך שלפני מפגש חברתי/ משפחתי. על מנת ש"הכפתור" לא יילחץ כל כך חזק בכל שאלה או הערה, יש צורך להיערך ולהכין את עצמנו.
ואם שאלתן את עצמכן איך מתכוננים? התשובה שלי היא שאלון אמריקאי. מניחה שבטח נתקלתן לא פעם בשאלון אמריקאי, במהלכו נשאלתן שאלה וקיבלתן מספר אפשרויות בחירה: אפשרות אחת היתה ממש לא נכונה, אחת היתה נכונה חלקית, אפשרות נוספת היתה מאוד דומה אך לא מספיק מדויקת והאחרת, היתה האפשרות הנכונה והמדויקת (שלפעמים הכילה מספר תשובות יחד).
ולמה אני מספרת את זה? כי לעיתים במצבי משבר, נדמה שיש לנו רק אפשרות אחת או שתיים על מנת להתמודד עם המצב. לרוב, נדמה כי האפשרויות לא מספיק טובות או מדויקות עבורנו. כאשר הקושי הרגשי עולה ומאיים להציף אותנו, לא פעם, אנחנו מצמצמות את דרכי ההתמודדות ואת אפשרויות הבחירה. דרך העבודה על "שאלון אמריקאי" אנחנו פועלות בטכניקה של "הרחקה". כלומר מאפשרות לעצמנו "להתרחק" קצת מהמקום הרגשי המציף ומאפשרות לעצמנו לפעול ממקום אחר. בדרך התמודדות שונה (לעיתים ממקום יותר טכני או שכלתני) וכך בעצם, ניתן לשנות במקצת את נקודת המבט ולמצוא דרכים שונות להתמודדות.
איך עושים את זה?
ראשית אני מנסחת שאלה פשוטה (כמה שיותר פשוט, ככה יהיה ברור יותר)
כותבת את השאלה על דף , לא תאמינו כמה דברים נראים אחרת כאשר הם לא נמצאים רק במחשבות שלנו אלא מקבלים נראות ממשית.
מונה מספר אפשרויות שיכולות לתת מענה לשאלה.
בוחרת ממקום של מודעות ושיח את הבחירה הטובה והמדויקת עבורי. דוגמא לשאלה יכולה להיות למשל : "מה האפשרויות העומדות בפניי בערב החג?"
לאחר מכן ננסח מספר תשובות שמתאימות לסטיאוציה, לדוגמא:
בוחרת להגיע, אבל עורכת שיחה מקדימה עם אמא/ אחות/ קרובת משפחה, משתפת בחששות ומבקשת את עזרתן ותשומת ליבן במידה והנושא עולה במהלך המפגש.
בוחרת להגיע, אבל מכינה לעצמי משפטים "תומכים"- לשאלות החטטניות כדוגמת "כשיהיה מה לספר, נספר" או "כל דבר בזמנו".
בוחרת להגיע ומחליטה להגיב בהומור ולשנות נושא, במידה ויהיו שאלות בעניין.
בוחרת להגיע, אך קובעת עם בן הזוג סימן מוסכם (מבט/ מילה/ מגע) שזה הזמן שלו להתערב או לעזור.
בוחרת לא להגיע בערב החג, אך מוצאת מועד חלופי למפגש משפחתי.
לכל שאלה שתעלו, יש כמה וכמה תשובות, כמה וכמה דרכי התמודדות, רק אתן יודעות לבחור את התשובה הנכונה והמדויקת עבורכן. ככל שתגדילו את מספר אפשרויות הבחירה, יהיה לכן קל יותר לדייק את עצמכן, להיות מוכנות לסיטואציות השונות ולבחור את האפשרות הנכונה עבורכן ועבור בן זוגכן.
מאחלת לכן שנה של בחירה בעצמכן, שנה של מגוון אפשרויות, שנה של הגשמת חלומות, שנה של בשורות טובות🙌❤ שלכן,לימור
